<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב חנילאי בר אידי</h1>
<h2>דף נב.</h2>
רב חנילאי בר אידי, כדאיתא בגיטין פ' הניזקין [נ"ב ע"א] אמר רב חנילאי בר אידי אמר שמואל נכסי יתומין הרי הן כהקדש ולא מיקנו אלא בכספא, פי' לר' יוחנן דאמר [ב"מ מ"ז ע"ב] דבר תורה מעות קונות אבל חכמים תקנו משיכה שלא יאמר לו נשרפו חיטין בעלייה ודבר תורה דקאמר כדאשכחן גבי הקדש ונתן הכסף וקם לו אבל רשב"ל דאמר אליב' דרבנן דאמ' משיכה מפורשת מן התורה אפילו גבי יתמי נמי לא מיקנו אלא במשיכה אם לא שנאמר דאפילו רשב"ל מודה דהפקר ב"ד הפקר וחשו חכמים לתקנת יתומים אם תקנתן במשיכה יהא דין תורה כשאר קנייני הדיוט מהדיוט ואם תקנתן בכסף העמידו חכמים כדין הקדש, דהא אף לדברי שמואל אם תקנת יתומין במשיכה משיכה קונה בהן דהכי נמי מסקינ' בפ"א דקידושין [כ"ח ע"ב] רשות גבוה בכסף ת"ר כיצד רשות גבוה בכסף גזבר שנתן מעות בבהמה ואפילו [בהמה] בסוף העולם קנה ובהדיוט לא קנה עד שימשוך וכו' עד משכו במנה ולא הספיק לפדותו עד שעמד במאתים נותן מאתים מאי טעמא ונתן הכסף וקם לו, משכו במאתים ולא הספיק לפדותו עד שעמד במנה נותן (מנה) [מאתים] לא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש וכן לעניין פדייה כדמסיק התם פדאו במנה ולא הספיק למושכו עד שעמד במאתים אינו נותן אלא מנה, ופרכינן התם אמאי הכא נמי נימא לא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש, ופרקינן אטו הדיוט לאו במי שפרע (קאמ') [קאי] אע"ג דהאי סברא נמי מצינו למיפרך גבי יתמי לא מחייבינן ליתמי דגבי גזבר שהוא כמו יד הקדש אין נכון להחליף דבריו במקום שכבר קנה הכסף ואין בא לחזור דאין שליחות להקדש בכה"ג דאחר עומד במי שפרע אבל נכסי יתומים האפטרופין שלוחין שלהן הן וזכין להן ואין חבין להן ויתמי לאו בני מצוה נינהו לעניין מי שפרע הילכך אנן נמי לא מוקמי' שליח אלא לתקוני ולא לעוותי להו ודכוותה בפ' איזהו נשך [ב"מ ע' ע"א], אע"ג דקרוב לשכר ורחוק להפסד גבי עיסקא רשע, בנכסי יתומים גרס' אמר רבה בר רב שילא אמר רב חסדא ואמרי לה אמר רב יוסף בר חמא אמר רב ששת מעות של יתומים מותר להלוותן קרוב לשכר ורחוק להפסד, והא דגרסי' בערכין [כ"א ע"ב] שום היתומין ל' יום ושל הקדש ס' הרי כבר כתבתי בסדר אבימי כי בירושלמי דכתובות פ' אלמנה [ה"ו] מסיק דמן התורה היה לנו להכריז לעולם שכך גרסי' מכריז לעולם ומסיק עד ל' יום תקנתן ולא יותר ומה שמכריז בשום הקדש יותר מסיק התם שאת תופס ראשון ראשון, ומיהו בגמרא דידן בערכין מסקינ' דאע"ג דאמור רבנן דפליגי אדר' מאיר ואדר' יהוד' ואמרי זה וזה ס' אפילו הכי פסקינ' הל' כר' מאיר בשני וחמישי ס' יום וברצופין ל' יום וכמה מקומות שהעמידו חכמים דין יתומים לגבות מהן מן הזיבורית ולעניין פרוסבול שאין צריכין ולעניין כמה תקנות ביש נוחלין [בב"ב קל"א ע"ב] אמר רב יהוד' אמר שמואל הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפטרופא ומסקינ' פשיט' בנו הגדול לא עשאו אלא אפטרופא בנו קטן (מ)מאי אמר רב חנילאי בר אידי אמר שמואל אפילו קטן המוטל בעריסה וכך היא הקבלה דהא מתלת מילי דשוינהו רבנן כהילכתא בלא טעמא [שם קמ"ד ע"א]. מיהו נראה, שאם פי' דבריו ואמר איני כותב בשביל אפטרופסות אלא פי' לו המתנה דבריו קיימין.
